תעשה לי ילד

"תעשה לי ילד", ביקשתי ממנו, "אני כבר מבינה מה הדבר החשוב באמת, כבר למדתי שמה שחשוב זה לא מי נושאת את ההריון, אלא מי האמא שמגדלת את הילד, אז עכשיו אני מוכנה גם לוותר על הגנטיקה, רק תעשה לי ילד..."

חמש עשרה שיחות שלא נענו.... מה קרה ? מלחמה ? התקשרתי לאמא שלי, היא שקרנית גרועה, כבר ב"הלו" שלה הבנתי שמשהו קרה: "שמעת חדשות?" היא שאלה, "אמא, שבת בצהריים, אנחנו בטיול אופניים בטיילת תל-אביב, מה כבר קרה שיכול להיות קשור אלינו ?" , שמעתי אותה לוקחת נשימה עמוקה: "הודיעו על רעידות אדמה בסולם 8.7 בנפאל, כדאי שתתקשרי לסוכנות פונדקאות לוודא שהכל בסדר עם הפונדקאית והעובר..."

יומן מסע, היום העשירי: אתמול נולד אופק שלנו, נסיך קטן שימשיך את שושלת שוורצמן בגאווה. כמה רציתי לחבק אותו, לנשק אותו... לפצות על 37 שבועות וחמישה ימים בהם לא שמע את קולי, לא הרגיש את תנועת גופי. הרופא אמר שרק למחרת בבוקר אם המצב הרפואי יאפשר, יהיה אפשר להזין אותו אוראלית. בחרתי לחזור למלון עם אריאל והבנות- תחושת האמהות שלי כלפי מיה ואלי הנחתה אותי שעדיף לי לחבק את בנותי מאשר להעביר לילה על ספה בחדר המתנה ללא יכולת להביא תועלת. הבוקר התייצבתי בתינוקיה וקיבלתי אותו לזרועותי: החיבוק הראשון, החיבור הראשון, המגע והריח. הנסיך שלי ינק בעדינות ובנועם, מקשיב לפטפוטי הרכים, מרגיש את ליבי הפועם ויודע שהיום גם נולדה האמא שלו.

יום כיפור בנפאל, אופק ואני, אני לוחשת לו שאבא יגיע ביום שישי, ועוד לא מסוגלת לספר לו את האמת המלאה- שאני עוזבת...

יום לפני הפרידה אני מניקה אותו בחלב ודמעות, כל כך הרבה השקעתי כדי להגיע לחיבור הזה, כבר חצי שנה שאני עובדת בלהיות אמא מניקה – כל כך הרבה תרופות, כל כך הרבה שעות להתחבר למשאבה, ועכשיו אני צריכה לעזוב. כל כך הרבה זמן אני נאבקת על אופק, אבל עד הדרך מפסידה במערכה את הבנות.

מיה שאלה אותי בטלפון אם אני שמחה לחזור או עצובה, אמרתי לה שאני שמחה לחזור אליהן אבל עצובה לעזוב את אופק, הדמעות חונקות אותי והיא מרגישה: "אמא, את בוכה?" היא שואלת ואני משתעלת בטענה שכואב לי קצת הגרון... האמת היא שלא כואב לי הגרון, כואב לי הלב – נקרע. איך אמא יכולה לבחור אם להיפרד מהבנות שלה או מהתינוק שלה?

"וכשתעוף ציפור האבן לא יהיו עוד מלחמות..."

מה שהתחיל כרעידת אדמה, המשיך ברכבת הרים מסחררת, לצד ההתרגשות והשמחה היו הרבה מלחמות בירוקרטיות, אי וודאות, פרידות כואבות ובחירה אחת מטורפת: השיבה מנפאל.

אופק נולד במזל אריה, ביום שהוא נולד – נולדה יחד איתו אמא לביאה שתעשה הכל כדי להביא אותו בשלום הביתה.

" ומספרים, עדיין לא ידוע אם מחר או עוד שבוע בנפאל הרחוקה, הרחוקה. תעוף ציפור האבן אל התכלת הזכה. וכשתעוף, תעוף, תעוף תעוף ציפור האבן, לא תהיינה מלחמות המזימה והאימה יהיו רק זיכרונות מן השנים העגומות. ומספרים, עדיין לא ידוע אם מחר או עוד שבוע בנפאל הרחוקה, הרחוקה. תעוף ציפור האבן, אך תמיד אישה יושבת ולוטשת מבטה. מתוך "נפאל" מילים רחל שפירא, לחן אריאל זילבר