Watercolor Brush 7_edited_edited_edited_

הרצאה "המסע אל האופק"

סיפור מעצים על חווית הורות במימד אחר -  על אמא  שמחליטה להוריד את הירח למען ילדיה וגם מבצעת

המסע אל האופק הוא סיפור אמהי, משפחתי ונשי מעורר השראה וסוחף אודות החלום להרחיב משפחה דרך הליך פונדקאות. 

ליאת - אמא לשלושה ילדים - אשר כל אחד מהם נולד בארץ אחרת ובדרך אחרת,  מתארת את סיפור דרכה.

המסע אל האופק הוא סיפור על החופש לבחור גם כשנדמה שאין אפשרויות בחירה, זהו סיפור על כישלונות, מכשולים, צמיחה וחוסן רגשי שלא ישאיר שום עין יבשה!

 

אורך ההרצאה: כשעה 
 

IMG_5099
IMG_5134
IMG_5140
IMG_5389
IMG_5405
IMG_5363
IMG_5340
IMG_5562
IMG_5595
IMG_5618
IMG_5620
IMG_5992
IMG_6564
IMG_6719
IMG_6736
IMG_6756
IMG_6741
IMG_6755
IMG_7386
IMG_7383

קטעים מתוך ההרצאה "המסע אל האופק"

"תעשה לי ילד", ביקשתי ממנו, "אני כבר מבינה מה הדבר החשוב באמת, כבר למדתי שמה שחשוב זה לא מי נושאת את ההריון, אלא מי האמא שמגדלת את הילד, אז עכשיו אני מוכנה גם לוותר על הגנטיקה, רק תעשה לי ילד..."

חמש עשרה שיחות שלא נענו.... מה קרה ? מלחמה ? התקשרתי לאמא שלי, היא שקרנית גרועה, כבר ב"הלו" שלה הבנתי שמשהו קרה: "שמעת חדשות?" היא שאלה, "אמא, שבת בצהריים, אנחנו בטיול אופניים בטיילת תל-אביב, מה כבר קרה שיכול להיות קשור אלינו ?" , שמעתי אותה לוקחת נשימה עמוקה: "הודיעו על רעידות אדמה בסולם  8.7 בנפאל, כדאי שתתקשרי לסוכנות פונדקאות לוודא שהכל בסדר עם הפונדקאית והעובר..."

יומן מסע, היום העשירי: 
אתמול נולד אופק שלנו, נסיך קטן שימשיך את שושלת שוורצמן בגאווה. כמה רציתי לחבק אותו, לנשק אותו... לפצות על 37 שבועות וחמישה ימים בהם לא שמע את קולי, לא הרגיש את תנועת גופי. הרופא אמר שרק למחרת בבוקר אם המצב הרפואי יאפשר, יהיה אפשר להזין אותו אוראלית. בחרתי לחזור למלון עם אריאל והבנות- תחושת האמהות שלי כלפי מיה ואלי הנחתה אותי שעדיף לי לחבק את בנותי מאשר להעביר לילה על ספה בחדר המתנה ללא יכולת להביא תועלת. הבוקר התייצבתי בתינוקיה וקיבלתי אותו לזרועותי: החיבוק הראשון, החיבור הראשון, המגע והריח. הנסיך שלי ינק בעדינות ובנועם, מקשיב לפטפוטי הרכים, מרגיש את ליבי הפועם ויודע שהיום גם נולדה האמא שלו.

 

יום כיפור בנפאל, אופק ואני, אני לוחשת לו שאבא יגיע ביום שישי, ועוד לא מסוגלת לספר לו את האמת המלאה- שאני עוזבת...

יום לפני הפרידה אני מניקה אותו בחלב ודמעות, כל כך הרבה השקעתי כדי להגיע לחיבור הזה, כבר חצי שנה שאני עובדת  בלהיות אמא מניקה – כל כך הרבה תרופות, כל כך הרבה שעות להתחבר למשאבה, ועכשיו אני צריכה לעזוב. כל כך הרבה זמן אני נאבקת על אופק, אבל עד הדרך מפסידה במערכה את הבנות.

מיה שאלה אותי בטלפון אם אני שמחה לחזור או עצובה, אמרתי לה שאני שמחה לחזור אליהן אבל עצובה לעזוב את אופק, הדמעות חונקות אותי והיא מרגישה: "אמא, את בוכה?" היא שואלת ואני משתעלת בטענה שכואב לי קצת הגרון... האמת היא שלא כואב לי הגרון, כואב לי הלב – נקרע. איך אמא יכולה לבחור אם להיפרד מהבנות שלה או מהתינוק שלה?

"וכשתעוף ציפור האבן לא יהיו עוד מלחמות..."

מה שהתחיל כרעידת אדמה, המשיך ברכבת הרים מסחררת, לצד ההתרגשות והשמחה היו הרבה מלחמות בירוקרטיות, אי וודאות, פרידות כואבות ובחירה אחת מטורפת: השיבה מנפאל.

 אופק נולד במזל אריה, ביום שהוא נולד – נולדה יחד איתו אמא לביאה שתעשה הכל כדי להביא אותו בשלום הביתה.